נפח הוא אחד המאפיינים הגיאומטריים החשובים ביותר: יחד עם ההיקף והשטח של דמויות. אבל זה יכול להיות מיושם רק על גופים תלת מימדיים, אשר מאופיינים לא רק באורך ורוחב, אלא גם בגובה/עובי.
כדורים, קוביות, גלילים, פירמידות, קונוסים, מקבילים - כל אלה הם דמויות תלת מימדיות, שחישובן מתבצע על פי נוסחאות מיוחדות, שרבות מהן התגלו על ידי מדענים לפני תקופתנו.
רקע היסטורי
מצרים העתיקה ובבל
העדות הראשונה לשימוש בדמויות תלת מימדיות מתייחסת למצרים העתיקה, או ליתר דיוק, לבנייתה ולארכיטקטורה שלה. לפיכך, לא ניתן היה לבנות מבנים פירמידליים מלכותיים מבלי להכיר את העקרונות הבסיסיים לקביעת המסה והנפח. זה אומר שהמצרים הקדמונים, לפחות, יכלו לחשב את נפח הקוביות, הפריזמות והפירמידות.
דוגמה חיה היא קברו של פרעה צ'אופס, בגובה 147 מטר, שיש לו צורה גיאומטרית אידיאלית של פירמידה. אי אפשר להרכיב אותו מלבנים ובלוקים בודדים בצורה כזו שהיא עומדת יותר מ-4500 שנה; זה דורש חישובים מתמטיים והנדסיים מדויקים.
אין ראיות תיעודיות לכך שהמצרים והבבלים הקדמונים השתמשו בנוסחאות ספציפיות לחישוב נפח, ואולי הם שימשו רק בצורה גרפית ובעל פה - בעקבות עקרונות נפרדים, חוקים לא ברורים.
מבבל העתיקה הגיעו אלינו רק לוחות חרס, המתארים את הכללים לחישוב פירמידה קטומה (לא שלמה), אך הם לא יספיקו לבניית עצמים בקנה מידה כזה. ידוע שתרבויות עתיקות רבות חישבו את נפח הדמויות היסודיות על ידי הכפלת שטח הבסיס שלהן בגובה, אך זה לא חל על עצמים כמו קונוסים, פירמידות, טטרהדרות. למרות שהם נמצאים לעתים קרובות באדריכלות עתיקה ויש להם פרופורציות מוגדרות היטב.
יוון העתיקה
עקרונות מציאת כרכים נוסחו בצורה ברורה יותר ביוון העתיקה - מהמאות ה-5 עד ה-2 לפני הספירה. אוקלידס מציג את המושג קובייה, שמשמעותו בו זמנית הן נפח הדמות בעלת אותו השם והן העלאת מספר בחזקת 3. ודמוקריטוס במאה ה-5 לפני הספירה ניסח לראשונה כלל למציאת נפח פירמידה, שלפי מחקריו תמיד שווה ל-1/3 מנפחה של פריזמה באותו גובה ובאותו נפח. בסיס.
בתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-2 לפנה"ס, גם מתמטיקאים יווניים עתיקים למדו לחשב את נפח המנסרות, הגלילים והקונוסים, באמצעות המספר שכבר התגלה "pi", הדרוש לחישוב כל הדמויות העגולות. מחקרו של ארכימדס היווה את הבסיס לשיטת החשבון האינטגרלית, והוא ראה בתגליתו העיקרית הנוסחה לפיה נפח הכדור תמיד קטן ב-2/3 מנפח הגליל המתואר סביבו. בנוסף לארכימדס, גם דמוקריטוס ו-Eudoxus of Cnidus תרמו תרומה רבה לחקר הגיאומטריה.
זמן חדש
בתקופת העת העתיקה, נגזרו כל הנוסחאות הבסיסיות לחישוב דמויות תלת מימדיות, וימי הביניים לא נתנו ולו תגלית חדשה מהותית בתחום זה - למעט חוקרים הודים (בעיקר Brahmagupta), שיצרו כמה גיאומטרים שולט במאות ה-6-7 בתוספת ערך חדש - החצי-פרימטר. גישה חדשה ביסודה יושמה רק בתקופה המודרנית - במאות ה-16-17.
בעבודתו "גיאומטריה" (Geometria indivisibilibus continuorum nova quadam ratione promota) משנת 1635, הציע המדען האיטלקי Bonaventura Cavalieri עיקרון חדש למציאת נפח הפירמידה, והניח את היסודות להמשך הפיתוח של המתמטיקה והפיסיקה ל-300 שנה קדימה. העיקרון הוא שאם במפגש של שני גופים על ידי מישור כלשהו המקביל למישור נתון כלשהו, שטחי החתך שווים, הנפחים של הגופים הללו שווים גם הם.
ראוי לציין שעד המאה ה-19 לא היו הגדרות מדויקות לנפחים של גופים תלת מימדיים, והם נוסחו רק בשנת 1887 על ידי ג'וזפה פיאנו, ובשנת 1892 על ידי מארי אנמונד קמיל ג'ורדן. לפי מערכת SI, המטר מעוקב הפך ליחידת המדידה העיקרית של נפח, וכל שאר היחידות (אונקיות, רגל, חביות, בושלים) נשארו כאלטרנטיבות.
גיאומטריה תלת מימדית עוררה עניין מיוחד במאה ה-20, עם התפתחות ההפשטה. בשנת 1966, הצלם צ'ארלס פ. קוקרן יצר את תמונת "הקופסה המטורפת" המפורסמת שלו של קובייה מבפנים החוצה, שלאחריה נכנסו פתיתי שלג קוביים, צפים, חוזרים, קוביות דו-קומתיות ועוד לרשימת צורות התלת-ממד הבלתי אפשריות. אמנות תלת מימד מודרנית היא גם בלתי אפשרית ללא שימוש בנוסחאות מקובלות למציאת נפח, שלמרות שחושבו על ידי מחשב, נוצרו לפני מאות שנים רבות.